ברכה או קללה?

לפני 11 חודשים. 9 בדצמבר 2023 בשעה 13:53

אנשים נוטים לחשוב שיופי הוא ברכה,

אני יכולה להבין מדוע הם חושבים ככה,

לכי תנסי להסביר להם שיופי יכול להיות גם הקללה שלך,

אז כן הייתי מלכת הגן, מלכת הכיתה

זאת שתמיד רבו על מי יהיה ״החבר״ שלה,

זאת שכולן רצו להיות חברות שלה,

זאת שהתערבו מי יצליח ״להשיג״ אותה (פאתטי כל כך)

למדתי מגיל קטן לתמרן,

הייתי עושה דברים ובודקת גבולות וידעתי שלא באמת יוכלו לכעוס עליי,

הסביבה נוטה להיות מאוד סלחנית,

ואנשים תמיד יהיו נחמדים יותר,

כל זה לא באמת בגללי…זאת אומרת כן, ולא..

הרי לא באמת עשיתי משהו מיוחד, פשוט נולדתי ככה,

והסביבה מגיבה לזה ככה,

ואלו דברים שאת לומדת מגיל מאוד קטן, מאוד מאוד קטן,

ואת גם מבינה ולומדת שאף אחד לא באמת נוכח בחברתך בגלל היותך את,

את פשוט יפה, ואנשים נמשכים ליופי בטח כשהוא משולב עם פלפל,

כל אחד והאינטרס האישי שלו,

הרי הם לא באמת הכירו אותי, הם ידעו מי אני מפרסומות כאלה ואחרות אבל, לא הכירו אותי,

רצו להיות חברים שלי כי זה מסמל משהו,

רצו להיות החבר שלי כי זה מסמל משהו,

רצו להיות חברות שלי כי זה מסמל משהו,

לפחות עבורם..

כילדה יפה את עובדת קשה יותר מאחרים,

את צריכה להוכיח כל הזמן שיש בך מעבר לרק יופי,

את צריכה ללמוד לסנן הערות מטרידות באופן שוטף,

אמורה ללמוד להגן על עצמך,

ללמוד שלא לסמוך על אף אחד שמתקרב כי בוודאי יש לו אינטרס כלשהו,

צריכה להכין את עצמך תמיד לכל תרחיש,

להיות תמיד ערנית לסביבה,

לראות מי עלול להיות בעייתי ולהיות מוכנה לצאת מכל סיטואציה,

יופי? הוא לא ר-ק ברכה, גם לא ר-ק קללה,

אבל תקופת חיים ארוכה מידיי שהוא בהחלט היה קללה עבורי,(זה בסדר, אתם יכולים לקלל אותי)

איי שם בגיל 14 בזמן שהותקפתי על ידיי מי שהיה אמור להיות אדם קרוב, שניתן לסמוך עליו, דמות סב במקום מסויים,

הוא בהחלט לימד אותי זאת,

בזמן שתקף אותי וחזר אחרי המשפט הקבוע שלו כמו מנטרה ונתן לגיטימציה למעשים שלו,

והטיל את האשמה עליי ״למה את צריכה להיות כל כך יפה״,

בשלב הזה כבר הרגשתי שזו הקללה שלי,

אם עד כה נאלצתי להוכיח את עצמי,

להוכיח בפני עצמי קודם כל שאני הרבה מעבר לרק פרצוף יפה,

בשלב הזה כבר פיתחתי שנאה עזה לפרצוף היפה הזה, האשמתי אותו בכל ההטרדות, בכל ההערות שאני שומעת ברחוב, בזה שאני תמיד מושכת יותר מידיי תשומת לב,

יותר מידיי מבטים, יותר מידיי רעש מסביבי תמיד,

מה שהוביל לסלידה עמוקה, עמוקה מידיי מכל מי שמנסה להתקרב אליי בגלל איך שאני נראת,

היו נסיונות כאלה ואחרים לכער את עצמי, מודה.. חשבתי שזה יעזור להרחיק ממני אנשים, אבל..

הבנתי מהר מאוד שלא, זה לא יעבוד..

ומי שצריכה לסנן אנשים זאת תמיד תהיה אני,

מספר שנים מאוחר יותר אגלה ששום דבר לא קרה בגללי אף פעם,

למעשה..היופי שלי כלל לא היה שייך, לפחות לא במקרה הזה,

הוא פשוט אדם חולה,

יש משהו בתחושת השחרור מאשמה,

התחושה הזאת של רגע, זאת לא הייתי אני,

אני לא ביקשתי את זה, בוודאי שלא רציתי את זה,

ובכל זאת עברתי שנים במחשבה שמשהו בי גרם לזה אחרת למה?

תחושת ההקלה, השחרור כשאת מבינה שזו לא את מדהימה ברמה שזר לא יבין זאת,

היום?

היום אני מודעת למי אני, כבר שנים למעשה.. וממש לא מתנצלת על היותי יפה, או חכמה, או מצליחה, חיה בשלום עם עצמי, ולא לוקחת אחריות ומאשימה את עצמי בהחלטות שגויות של אנשים אחרים,

רגילה ומודעת לעובדה שתמיד אמשוך תשומת לב גם כזאת שאינני מעוניינת בה,

החברים שלי נבחרו בקפידה,

הם חברים של שנים, הם מלווים אותי וילוו אותי קרוב לוודאי כל חיי,

הם הלב שלי, ותמיד ישארו כאלה,