ברוך הבא לממלכה שלי

איך התחיל הבוקר שלי?

ב-10 שנים פחות זה איך…

התכנון היה יום צילומים אבל איך אומרים..

למתוקי שלי היו תוכניות אחרות,

מודה שכל פעם שאני רואה על הצג את השם של הגננת שלו, אני כבר בחרדה!

עונה לה לטלפון וישירות שואלת הכל בסדר איתו?

ואז היא עונה שלא, הוא נחבל בראש ויורד לו דם,

הזמנתי לו פינוי אני מנסה לעצור את הדימום, הוא בוכה ורוצה אותך,

ה-10 דקות הארוכים ביותר שהיו לי עד לרגע שהגעתי כבר לגן שלו,

ואז בילוי מקסים בבדיקות וטיפול במקום,

הוא בסדר וזה מה שחשוב כמובן,

אבל לא יכולה שלא לתהות האם זה בכלל נורמאלי הדבר הזה..

הוא כבר היה בגן קודם, אבל גן עירייה מתנהל בצורה שונה,

נראה לי מעט חריג שלפני שבוע הוא נחבל מהמגלשה ונעקרה לו שן, ליטרלי כל השן כולל השורש,

רק מהמחשבות על הכאב שהוא בוודאי חווה ברגעים האלו ואני לא הייתי שם, לא נרדמתי שבוע!

עכשיו פתח את הראש מהתנגשות עם ילד אחר ואז במשקוף הדלת,

אני אמנם מודעת למי זה הקטן שלי, 

והוא אמנם מתוק ברמה לא הגיונית, אבל גם שובב באותה הרמה,

ואני מודעת לעובדה שהוא זקוק ל-20 עיניים עליו כל הזמן, 

כי הוא איך אומרים..מחבל קטן,

אבל זה הגיוני?

לא מדליק נורה אדומה?

מתחילת השנה במצטבר הוא היה חודש בגן,

והיו לו 3 פציעות שונות, 

כל שיחה כזאת 10 שנים פחות רק מהבהלה והפחד!

איף.. שיגדל כבר!