ולפעמים אני מוצאת את עצמי חושבת
על כמה התבגרתי בשנים האחרונות
אמנם אני דיי צעירה אבל עברתי לא מעט
חוויתי לא מעט
שמחה,עצב,כאב,אכזבה,התרגשות
וכן סביר להניח שעוד אחווה עוד ועוד
הפחד לא מונע ממני להתנסות ולחוות
אני מעדיפה להצטער על כך שעשיתי משהו
מלהצטער שנמנעתי מלחוות
ואוליי זו בעצם הסיבה
שכל כך הרבה אנשים סביבי מופתעים ממני
כולם כל כך בטוחים שאין בי פחד
שאני חסרת גבולות
זה לא נכון
אני פשוט לא נותנת לפחד להניע אותי ולשתק אותי כמו את רוב האנשים
סביר להניח שאם אפחד ממשהו זה יהיה הדבר הראשון שאנסה
רק כדי להוכיח לעצמי שאין באמת ממה לפחד
טיפשי?אוליי כן,אוליי לא אבל זו אני.
ולא אני ממש לא חסרת גבולות
וכשיש צורך אני בהחלט שמה לעצמי את הגבול
אני שונאת שיגרה
אף פעם לא אהבתי
אני חייבת לנסות כל הזמן דברים חדשים
אחרת מתחיל לשעמם לי
וכשמשעמם לי אני מרגישה מתוסכלת רקובה
לא חיה מספיק
ולפעמים רק בא לי להרגיש את הדם זורם בגוף
את הלב דופק חזק
את הפרפרים בבטן וההתרגשות
את הפחד שלא אטעה שלא אתבלבל
ולעמוד שם כשהאורות כבויים
ולדעת שעכשיו מתחילה ההצגה.
