ברוך הבא לממלכה שלי

מרבית הנשים בהחלט יודעות לפרגן אחת לשניה,

אבל מפה ועד שזה באמת יצא להן מהלב זה כבר משהו אחר, הצביעות חוגגת, כמה אהבה ופירגון וברגע שתסובבי את הגב...

זו יכולה להיות מישהי רחוקה, מישהי שאת כלל לא מכירה, ואפילו החברה הכי טובה שלך,

יש קטע כזה לנשים, הן יפרגנו לא מהלב,

הן יפרגנו ויעקצו בו זמנית,

הן לא יהיו איתך בשקיפות מלאה, כן גם לא החברות הקרובות ביותר,

אני כבר מזמן הבנתי שאני ככל הנראה כלואה בגוף הלא נכון או משהו כזה, 

אף פעם לא קינאתי לחברות שלי, ובכלל לנשים באופן כללי,

אף פעם לא עשיתי השוואות של היא מצליחה יותר אני פחות ולמה לה מגיע ולי לא,

אף פעם לא הסתכלתי מה יש לאחרות שלי אין,

מרבית הנשים חיות לפי זה,

אצלי הפירגון באמת בא מהלב,

אם חברה שאלה לדעתי בנוגע למשהו מסויים שלה אגיד לה בדיוק מה דעתי, (כן גם כשהתשובה היא לא נעימה לאוזן)

אני לא אלך סחור סחור פשוט אגיד מה שיש לי בצורה הכי ישירה שיש מה דעתי בנושא,

עם השנים הבנתי שנשים הן צרות עין,

הן לא אוהבות כשאת מצליחה יותר מהן,

הן לא אוהבות כשאת אהובה יותר מהן,

הן לא אוהבות כשאת יפה יותר מהן,

בוודאי שלא כשיש לך זוגיות טובה יותר,

זה לא באמת משנה מה תעשי, וכמה חברה טובה תהי, הן לא אוהבות לפרגן, הן נולדו ככה כנראה,

תמיד הגדירו אותי כמתנשאת, סנובית, אף למעלה, חושבת שכל העולם שייך לי,

אני לא מתנשאת, אנשים טועים לחשוב שאדם שמודע לעצמו ולמי שהוא הוא מתנשא או סנוב, זה לא נכון, אני רק מודעת למי ומה שאני, ולא אני לא מרגישה שאני צריכה להתנצל על זה, להיפך!

אני לא עושה מעצמי יותר, ובטח שלא אקטין את עצמי רק כדיי לעשות למישהו טוב על הלב,

לא תראו אותי משוויצה לכל עבר במה יש לי ומה אין לי כמו רוב הנשים שמעוניינות להראות ולקבל אישורים מהסביבה כל הזמן,

למעשה מעולם לא אמרתי לחברה (כן גם בלא מעט פעמים שידעתי שזה ככה) שאני יותר טובה ממנה,

מנסה להתעמק ולהבין מאיפה זה מגיע, למה לא לפרגן, הרי מה שכולנו רוצים בסופו של יום זה שיהיה טוב לאנשים שאנו אוהבים,

לדעתי הכל מתחיל ונגמר בהערכה עצמית,

ברגע שאת מעריכה את עצמך מספיק, הצלחה של מישהי אחרת לעולם לא תאיים עלייך.