איבוד

אני תוהה. מה היה לי יותר ממך. כאילו שאפשר למדוד ולכמת את הדמעות ואת הלב שנקרע ומתפוצץ בבית החזה את הרצון לברוח או לצרוח או שניהם. או את הנשימות המתרגשות לקולך את החיוך הדבילי שנתקע לי על הפנים את ההרגשה הבלתי ניתנת לתיאור של אני מרוחה עליך אחרי סשן/זיון פסיכי/לא אכפת לי ההגדרות האלה הרגליים מפושקות על הירך שלך הפנים מביטות בך בהערצה והלב שוב מתפוצץ.

אי אפשר. ובכל זאת. עוד רגע ואני לא יכולה יותר. 

יום הולדת שמח ילדה