לפני 7 שנים. 9 באפריל 2017 בשעה 5:24
יש את התהומות המוכרים. בורות מסומנים על מפה.
יש את התהומות אליהן אני מוליכה את עצמי מציירת את התהום בקפידה כולל תפאורה וסאונד
ויש. את אלה שתופסים אותי לא מוכנה. מכורבלת. רכה. מתגעגעת. התהום תערסל אותי בכפותיה ותלחש לי בנשימתה הקפואה הישארי איתי ילדה
ובשארית כוחותי הלילה אני מטפסת שוב החוצה מותירה עוד תהום מאחורי
לא. זה לא עושה אותי חזקה יותר. רק יותר מרוסקת. עוד צלקת כבר קשה לספור ולזכור עד שליבי יהיה עטוף בצלקות ואז אולי
תסלח לי בבקשה. אני גם ככה. הולכת לאיבוד.