לפני 6 שנים. 28 בפברואר 2018 בשעה 19:29
אני שותקת. לא ששקט, אבל אני בכל זאת שותקת. לפעמים בשביל לשתוק צריך הרבה ריכוז ומאמץ. ואני קוראת אותך ולא מבינה כלום. וזה מרגיש פאקינג רחוק כל כך. ואז אני מבינה שלא תחזור.
ונופלת ומשלמת מחיר. מה המחיר של צלקת?
ואז בתוך השקט הצורח הזה שבראש שלי. כשאני מנסה להגליד. אתה מגיח. לא, זה לא עובד ככה. ובא לי לצרוח, בשארית הכוחות שנותרו לי מהשקט שנכפה עלי. זה. לא. עובד. ככה. אבל אתה כל כך רחוק שגם אם אני אצרח אתה לא תשמע. אתה אולי בחיים אחרים. גם לי כואב, אתה יודע?