איבוד

אני לא בטוחה למה אני כותבת את זה. אתמול הבנתי שבאמת לא תחזור. 

חשבתי שלגמור יכול לעזור טיפה. לשחרר טיפה מתח. זה באמת לוקח כמה דקות ספורות אולי שלוש. אבל ברגע ההוא שבו הגל הזה מתנפץ בי השפתיים אומרות את השם שלך בקול מרוסק אבל בהיר וצלול הדמעות מתגלגלות ממני והגוף רועד כל כך. אולי שמעת שקראתי לך. כנראה שלא. אולי אתה אפילו כבר לא קורא. אתה כבר החלמת. אני סדוקה לנצח. 

אני משחררת אותך. הקסם שאתה מעולם לא היה שייך לי. זה היה מקסם שווא.