לפני 6 שנים. 20 ביולי 2018 בשעה 13:32
יום יום
את
ושמעתי בקול שלך שאת מחייכת. ושאת עם אנשים שאת אוהבת ואוהבים אותך. ואני שומעת בוקר ושמש ואת הגוף שלך. העולם שסביבי מיטשטש ואני בקושי קולטת את המילים שלך והנשימה פתאום נהיית כבדה וקשה וכואבת.
אנשים שיקרים לי אומרים לי מילים שסורקים את בשרי במסרקות ברזל. אני מביאה את עצמי מבחירה במודע אל שערי הגיהנום הפרטי שלי. ופוסעת פסיעה אחת פנימה. זה מרגיש כמו שדה קרב. ואני הצד המפסיד.
עוצמת עינים ומנסה לדמיין איפה שהייתי בדיוק לפני שבוע.