לפני 6 שנים. 22 באוקטובר 2018 בשעה 21:25
(השבוע הראשון של חיי כפי שהם. כבר 48 שעות)
וככה סוף של יום מתיש את עם הרגל שעונה וכף הרגל הפורצלנית שלך מונחת פתאום חייכת את החיוך הזה שלך שהוא ריכוז מדויק של מבוכה ובטחון ותמיהה ושאלה ותשובה ואמת עם שפתיים ולחיים ועינים מכווצות וריסים וגבות וקמטים וראש מוטה קצת לאחור וצוואר ומצח וסנטר והשיער שממסגר את כל הפלא הזה
וגשם בחלון. ואני כך בפליאה כמה יופי. פרא.
(אני רעבה. גם ככה. כליומיותר)