מחסן ציוד. מסביב מדפי ברזל עומסים ארקליות מלאות בציוד רפואי מתכלה. ארגזים. פתוחים סגורים. גם אני פתוח סגור. פתוח.
אני מורידה מכנסיים אבל לא לגמרי מתיישבת על שרפרף לא בטוח נקי. גם תחתונים. מפשקת מניחה את הפריט החדש שקיבלתי ליד הערווה מצלמת ושולחת לך. עכשיו בואי קחי.
ואת באמצע יום עבודה בין אנשים מקבלת תמונה משוגעת של פריט מונח לא במקומו הטבעי ואני מפושקת רוכנת קדימה ואומרת לך בואי. קחי.
שעות אחר כך תאמרי לי אודות התמונה. וקולך המתאפק יספר לי על ההפתעה ועל העונג ועל השגעון ועל האפלה ועל הפלא. (ועוד. איזה סוג של קוסמת את כשאת אומרת לי שמתחשק לך לפרסם את התמונה. וכמה אני מאוהבת בך. ואני עונה. בשביל זה יש ניק בכלוב).
שואלים פה לפעמים איך לספר לבן/ת זוג ונילים על העולם הזה. לא יודעת איך מספרים אני בקושי יודעת לדבר. אני יודעת שיש אישהפלא שמגלה ומחזיקה את כל חלקיי היפים האפלים המטונפים הרכים הכבדים הכופרים הלומדים הצורבים המלטפים הפתוחים והסגורים. ועושה אותי שלמה בדיוק כמו שאני ככה. אפלות פלאות. ניסים ונפלאות.
