אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מקודשת

גם כי אלך בגיא צל מות...
לא אירא רע...
כי אתה עימדי...
שבטך ומשענתך המה ינחמוני
לפני 18 שנים. 26 בספטמבר 2006 בשעה 11:51

היו שנגעו לי בגוף...

היו שנגעו קצת בלב...

והיו מעטים שנגעו לי בנשמה.

ואתה...

רוצה כלכך שתגע בי...




התחל מהעור.. האפידרמיס...חדור אל הנים ומשם הדרך לוריד קצרה.

המשך דרך העורקים לשריר המיוחד והיחיד הזה ברמ"ח אברי,..

הפועם כמו תוף ללא סוף.

הזרק את עצמך אלי במסע הזה שלך,

והנה אתה שם...במקום הניכסף...הצוהר לנפשי.

...הידפק עליו ....פער דרך אלי תוכו..

המס אותי.במבט הזה שלך ..

חדור לשם כקרן שמש..

הבער בלהבה כל תא רוטט .



והנה אתה כבר שלי,

ואנו כאחד...

אחוש אותך...

כבר לא רק בגוף...

כבר לא רק בלב.... אלא שם...

עמוק בנשמה...





נעמה 41​(נשלטת) - ממושששש יפה לך !!
משהוא שאת מסתירה (-:

בהצלחה
לפני 18 שנים
השיבומי המתקתק​(מתחלף){בדסמית} - מאוד כירורגי העסק. נייס.
לפני 18 שנים
חתולהמנומרת - חייכת אותי.....:))))).......תודה...
לפני 18 שנים
אצילות מחייבת​(שולט) - ממש מקסים..
לפני 18 שנים
פרומיתאוס - נשמע כמו משאת נפש,
כמיהה
המודעת את למה שאת מבקשת לעצמך?

וכשהוא שם....
אוחז ביד איתנה בשריר הפועם בנפשך........
התוכלי היות שם עימו
מבלי לנוס על נפשך?

הכמיהה ככזו מובנת
במציאות חי יום יום
ללכת שמה
נדרש אומץ
מוכנות
ללכת שמה
כי אינך יכולה אחרת
כי כך יועד לך..........

ואם תהיי שמה
ואם עוז ליבך לא יעמוד לך
ואם את ראשך תפני אחור
ותברחי
את עצמך תקחי עימך
וזכר המגע
החיבור
יהא בך
בשכבך
ובקומך..


:-)
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י