לפני 7 שנים. 22 במאי 2017 בשעה 8:21
היה לי נחמד אתמול אחר הצהריים ובערב, אפילו מאוד נחמד. זה עושה לי טוב להיות עם חברים.
אבל זה לא באמת שיפר לי את המצב רוח. כן, היה לי חיוך על הפנים. אבל החיוך לא בא מבפנים. הוא היה רק חיצוני. בפנים עדיין עצוב לי.
הפנים המחייכות? זה רק מסיכה.
אני מנסה להוציא ולשתף, אבל לא מצליחה. אין לי מתי. אין לי למי. פה זה המקום היחיד שאני עוד איכשהו שופכת אליו אבל זה לא מספיק.
צריכה את הנוכחות, את המבט תוך כדי, את המגע, ואולי לפעמים חיבוק.
אני יודעת שבכי ישחרר אותי קצת אבל אפילו לבכות אני לא מצליחה.
צריכה להוציא!
צריכה לשחרר!
