סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הבלאגן בראש שלי..

כשיש יותר מדי דברים בראש ופחות מדי אנשים לדבר איתם...
כשצריך לעשות סדר בראש, לשפוך הכל החוצה דרך הידיים זה עוזר.
כותבת הכל כל מה שיוצא ומתי שיוצא. ואם צריך חוזרת אחורה ומוסיפה, משנה ניסוח כדי שיהיה יותר נכון, יותר מדוייק.
ואז קוראת.

https://www.youtube.com/watch?v=WziA88-n02k
לפני חודש. 15 במאי 2021, 1:30

היום הייתה הפעם הראשונה שביקשתי הפסקה.

מהתחלה...

מראש הגעתי כשכל הגוף כואב לי וידעתי שהיום זה הולך להיות קשוח במיוחד. עדכנתי אותו מייד בהתחלה על מצבי והוא הבטיח להתחשב ולהיות עדין אך עדיין לנסות להשיג את המטרה.

מייד עם המגע הראשון הרגשתי עד כמה צדקתי. אפילו אזור שבד"כ לא רגיש אצלי מייד צעק" הצילו" וכשהגענו לנקודות הרגישות כבר ממש צעקתי והרגשתי את הדמעות בגרון. האמת ששמחתי על הדמעות כי בכי זה משחרר, אבל הדמעות סרבו לצאת. נהיה לי ממש חם והוא כיוון עלי את התריס של המזגן, זה היה נעים לכמה שניות אבל כשהוא המשיך, לא ממש שמתי לב למזגן, כל מה שהרגשתי היה הכאב.

הצלחתי להחזיק עוד אולי 2 דקות לפני שביקשתי הפסקה כדי שאוכל לנשום.

זו הפעם הראשנה שאני מבקשת הפסקה. מעולם בעבר לא ביקשתי או הייתי צריכה הנחות או הפסקה, היום קיבלתי את שניהם.

מקווה שבפעם הבאה שאעשה טיפול שיאצו, אני אהיה במצב טוב יותר ופחות רגיש. 

לפני חודש. 13 במאי 2021, 20:05

יכול מאוד להיות.. 

מה שאני יודעת זה שאני רוב היום רק בוכה.

 

לפני חודש. 13 במאי 2021, 14:35

יום של בשורות מבאסות!

אבל שלמה עם ההחלטות שלי

לפני חודש. 11 במאי 2021, 13:44

זה מדהים כמה ששום דבר היום לא מפתיע אותי.

היה לי איזשהו קמצוץ של תקווה ששני דברים יקרו, או אפילו רק אחד מהם. 

אבל כמה צפוי.. אף אחד מהם לא קרה. 

 

לפני חודש. 11 במאי 2021, 7:47

למה?!

למה להתעורר ב 05:27 ביום חופש, למה?!

😭😩

לפני חודש. 10 במאי 2021, 21:58

אז מחר אמור להיות היום שלי.

זה קורה פעם בשנה.

אבל מחר לא יהיה היום שלי וזאת תהיה הפעם הראשונה, או ש.. במחשבה נוספת זו בעצם לא פעם ראשונה.. 

זוכרת שלפני כמה שנים, ביום שלי, נסעתי למרכז כדי להיות עם מישהו מיוחד, אבל לא קיבלתי את המתנה היחידה שרציתי. קיבלתי דברים אחרים. מיותר לציין שהתאכזבתי. מאז התרגלתי לאכזבות. למדתי להגיד מה אני רוצה אבל באותה מידה לא לקוות בכלל שזה יקרה. זו הדרך שלי לאחרונה להימנע מאכזבה.

אני יודעת שאם אקבל מחר (או אפילו מחרתיים) את המתנה שאני מייחלת לה כבר שנים, אני אסתכל על הרבה דברים אחרת, אני יודעת מה רמת ההקרבה בנתינת מתנה כזו. אולי אם אקבל את המתנה המיוחלץ אולי אפילו אצליח לשחזר חלק מהדברים שאיבדתי בדרך. אני אפילו להצליח להרגיש שוב את הרגשות שלא הרשתי לעצמי להרגיש בשנים האחרונות. להעיר את הלב מקהות החושים. 

לצערי, ניסיון החיים לימד אותי לא לקוות שמשהו יקרה, אלא אם כן אני עושה אותו בעצמי, אבל יש דברים שאי אפשר לעשות לבד.

והנה, אני בעיצומו של תהליך עצום שבמהלכו אני לומדת שוב ושוב עד כמה כוח הרצון שלי עצום אל מול המכשולים והקשיים שבדרך. זה לא אומר שאני לא מקטרת, זה לא אומר שאני לא נשברת, אבל בסוף כל יום, לפני שאני הולכת לישון, אני חושבת על היום שעבר, ואני גאה בעצמי, כי אני עשיתי מה שאני יכולה והצלחתי לשרוד את קשיי היום והתקדמתי עוד צעד אל עבר המטרה.

בינתיים גם למדתי!

למדתי מי תמיד זמין בשבילי, מי תמיד תומך בי, מי אומר לי את האמת (גם כשהיא לא נעימה) ומי רק מדבר באוויר, שמתי לב מי תמיד "יודע הכי טוב" ומי מנסה להבין יחד איתי מה יהיה טוב עבורי.

למדתי הרבה! על הסביבה ועל עצמי. למדתי להציב מטרות ריאליות כאלה שאני יכולה לעמוד בהן. למדתי שיש גם פנטזיות ושדווקא הן לא תלויות בי.

למדתי להאמין בעצמי. 

אז מחר אולי לא יהיה היום שלי, אבל הוא בהחלט יהיה התחלה של הכנה לקראת הרגע שישנה את חיי.

אז.. 

מחר זה יום.. יום שלישי. 

מקווה שיהיה "פעמיים כי טוב".

 

 

לפני חודשיים. 31 במרץ 2021, 14:35

חסר לי המגע, חסר לי החיבוק, חסרות לי השיחות.

אבל מנגד, נכון לרגע זה, אני לא מצליחה לחשוב על מישהו שאצליח להרגיש איתו מספיק חופשייה ופתוחה בשביל להנות משלושת הדברים.

אין אף אחד שאני רוצה שיגע בי, לא כמו שאני רוצה וצריכה. בשביל זה אני צריכה אמון מלא. לצערי האמון הזה כבר לא קיים. נפגעתי יותר מדי והתאכזבתי אפילו יותר.

חיבוקים אני מקבלת בשפע מהאביר, אבל זה מוגבל ליום או יומיים במהלך השבוע בהם אנחנו נפגשים. הוא כבר למד לזהות מתי אני מבקשת חיבוק, גם כשזה מגיע סתם פתאום משום מקום, הוא מצחקק ומחבק, זה אפילו כבר לא מביך אותו אם יש סביבנו אנשים.

אבל עם האביר אני לא יכולה לדבר על כל דבר שבעולם. אני משתפת ומקטרת ופורקת הרבה.. אבל לא הכל.

והאדם שאצלו אני פורקת הכי הרבה ובכל נושא אפשרי, כמעט ולא יוצא לי להיפגש איתו וטלפון מרגיש פחות זורם.

 

בקיצור..

חסר לי.

לפני 4 חודשים. 7 בפבר׳ 2021, 1:43

זה היה שבוע?! 

מרגיש יותר כמו חצי שנה!

 

עליות, ירידות, שמחה, עצב, עצבים ואי וודאות (מה שהכי מפחיד). 

חדשות רעות, בכי, הפנמה, הכלה והתקדמות (כי אין ברירה) .

הפתעות, גילויים חדשים ופתיחת פצעים ישנים (אבל גם תחילת החלמה) .

גילוי אמיתות מוסתרות, גילוי פנים אמיתיות, גילוי אומץ, פתיחת הקלפים,ף ושפיכת הלב (זה עושה טוב לפרוק). 

 

הימים שלי השבוע היו עמוסים בהתרחשויות, במחשבות וברגשות.

האכזבה מהאנשים הכי קרובים. התמיכה מהחברות והאביר. ההתקדמות האישית וקבלת החלטות.

לא.. לא שיעמם לי. 

יש לי פחות זמן לעשות את הדברים שאני אוהבת ושמרגיעים אותי, אבל ההתקדמות שלי מעודדת אותי.

אולי לקראת הסוף אני גם אצליח להירגע. 

לפני 4 חודשים. 5 בפבר׳ 2021, 9:24

שוב לילה לבן. 

מחשבות, דאגות, תכנונים. 

ניסיון לעשות סדר בראש. 

לפני 4 חודשים. 4 בפבר׳ 2021, 18:49

שוב טלטלה. 

שוב מוצאת את עצמי תלושה.

האנשים שחשבתי שידאגו לי רק שומטים את האדמה מתחת לרגליים שלי ובמקום לעזור לי לייצר יציבות רק מטלטלים את עולמי.

שוב התבדתי. עד חשבתי שהצלחתי לייצר יציבות בחיים שלי, הכל מתהפך.

שוב צריכה לחפש לעצמי דירה רק שהפעם אני לא יכולה להתפשר וחייבת לקחת בחשבון הרבה שיקולים נוספים.

אני מתמודדת עם הכל לבד ונגמרים לי הכוחות.

בעיקר הנפשיים.