הבלאגן בראש שלי..

מילים לחוד ומעשים לחוד. 

אולי באמת הייתה כוונה מאחורי המילים כאשר הן נאמרו/נכתבו, אבל בשורה התחתונה.. אלו היו מילים באוויר וכמו תמיד אני זו שנשארת בידיים ריקות.

מישהו היום אמר לי, בהקשר אחר לגמרי, שאני צריכה לדעת לסנן, לא לתת לדברים להיכנס ולהשפיע עלי. התשובה שלי הייתה שאני לא מסוגלת. אני אמשיך לתפקד כלפי חוץ כאילו כלום לא קרה אבל בפנים זה הופך לי את הקרביים, שאני לא יודעת/מסוגלת להתעלם מדברים, כזאת אני, מבחוץ קשוחה אבל מבפנים מאוד רגישה.

והנה, שוב זה קורה לי.

שוב אני נפגעת. 

הבעיה היא שאין לי הרבה אנשים שאני באמת יכולה להיפגע מהם, כי אין לי הרבה אנשים שבאמת חשבים לי שאעשה מעל ומעבר עבורם ושאני באמת מחשיבה את דעתם.

וכך יוצא שאני שוב נפגעת ממישהו אהוב.

זה כואב, מועך ולוחץ את הלב.