קראתי את הבלוג שלי היום
ואני מזועזע, בוש ונכלם
אני דום לא מקצועי ולא מוסרי
שפחה תמימה שבאה לבלות איתי שעות הפנאי המעטות שלה, מגלה בסופו של מעשה
שאיברי מפלח את ישבנה ושאיני ממלא על הצד הטוב ביותר את חובתיי כדום
בוודאי שגופי עסוק בעווית אורגזמתית ואני פולט את זרעיי בתוכה
מלבד החילול של הסשיין בקיום יחסי מין אסורים
אני גם מרוכז בביתוק של איבר שלו תחומי אחריות רבים (בעצם אחד למעשה)
שאינם סיפוק צרכיי החולניים והבריאים
אני שואל את עצמי?
מה לי ולישבן? מה לי ולפי הטבעת הורוד והמזמין?
איפה האמפטיה שלי לאותה שפחה צעירה ומבטיחה
שעתותיה אינם בידיה והיא מופקרת תחת ידיי
אולי אני עליז?
אולי מקומי בגנים הציבוריים המטופחים והחשוכים של תל אביב הקטנה
בחדרי השרותים המעוצבים של המועדונים הנחשבים של ת"א
מענג עם לשוני ואיברי את בני מיני החד מימדיים
אולי עונשי הוא
דומית בדמדומי נשיותה
הסובלת מריחות גוף שהטטרנות יפה להם
משערת יתר של הורמנים גברים המטוייחת במיטב תכשירי הקוסמטיקה המפדרים
ואותה דומית, מרירה
א-נשית
אכזרית ומבושמת בריחה היא
תרחיב את פי טבעתי
ותטעים אותי מאותה תרופה מרירה שהטעמתי נערות תמימות שבטחו בי
אבל דעתי משוחדת
אם קניתי מכונית חדשה אדומה ומפתה
ואחוריה יפים מחזיתה
ונתתי דעתי לסוע ברחובות העיר ברוורס
גם בסמטאות חשוכות וגם בדרך המלך
ואם ציידתי את מכוניתי במיטב הציוד
לנסיעה אחורית מענגת
ואם מצא הדבר החן בין מכוניתי
ואני עוצר באדום
הרי שהדבר טוב לשני הצדדים
ואם קרה ומצאתי חניה בתל אביב
שדורשת נסיעה לכוון הישר
הרי שגם דבר זה ייטב בעיניי
לפני 19 שנים. 31 בינואר 2005 בשעה 14:55