יום שבת בצהריים
אנחנו יושבים בסלון ממוזג על כורסאות נוחות, על שולחן הקפה ביננו הצעצועים שלנו, לא רק ילדים אוהבים לשחק.
שנינו בערך באותו הגיל, נשואים לאחרים, הורים לילדים, אנשים רגועים, מדברים על ספרו של אריק לארסון 'בגן חיות הטרף', הספר מתאר נאמנה את אופיו הרצחני והאלים של המשטר הנאצי בשנות ה 30 בגרמניה.
ברקע טלביזיה פתוחה ללא קול, התמונות מרצדות, מציגות את טובי בנינו חבולים מבעיטות ואגרופים, נאזקים ומובלים מושפלים לניידת עצורים ארוכה.
שוטרי היס"מ ירביצו לכולם, גם לחרדים, גם לערבים וגם לאנשי המחאות, מי שבא, ברוך הבא.
בעוד כמה דקות יופעלו הצעצועים כלפיי,לרסן אותי ולייסר אותי, לגרום לי כאב והשפלה, מגף שחור יצמיד את ראשי לשטיח.
בערב כשיירד החום, נצא לקפלן להפגין נגד האלימות הברוטאלית של המשטרה, לא ניתן ליצור כאן מדינת דיקטטורה שבה קובעים לנו את אורחות חיינו.
