עבורה

הכי מבאס זה כך לשוטט,

ככלב ללא בעלים,

אפילו לא יכול לרחרח ישבנים 😄 [ כמו כלב אמיתי 😄 ]

ופתאום הקיץ כבר כאן,

בגדי-ים,

מכנסונים,

כפות רגליים חשופות,

אולי עדיף הייתי מסתובב במאה שערים :)

יש לה את זה,

היא ניראית קשוחה,

לא פראירית בכלל,

מנהלת עובדיה ביד רמה,

אבל איתי היא "קטנה",

היא חוסה בצילי,

נוח לה להיות הנשלטת,

אז הבוקר הגישה לי ישבנה שאנשקו,

ואפילו הרימה (!) את כף רגלה שאסגור הסוגר של סנדליה המטריפות,

אבל שנינו יודעים,

אני הוא השולט, הדומיננטי בבית,

ולכן, אישתי אינה גבירתי,

ומכלה כאן את ימי,

אולי כאן אמצא מזור לתחלואי...

כעסתי עליה, על אשתי,

לבסוף התברר שזו לא היתה אשמתה, אז מה ? :)

אז היא אמרה שמגיעה לה התנצלות...צודקת !

התנצלתי,

ואח"כ גם ירדתי על 4 ונישקתי כפות רגליה הענוגות,

היא לא ידעה מה לעשות...

כן, זו הבעיה.

יש לה משהו ביד, היא לא בענין...

ואת ? 

איזו תחושה מעצימה זו לחוש מבוקש,

כן, יש כאלו בעולם האמיתי שרוצים אותי,

כעת התבשרתי שמבקשים שאאשר מועד שאהיה פנוי לשאת הרצאתי ב...מרץ 2018...

מתי את תרצי אותי...

העולם מצחיק...אז צוחקים :)

ושוב, שבוע חדש,

אני חייב להספיק דברים לבצע,

ואני נכנס לכאן,

ולשם מה ?!

לא נראה שמכאן תבוא הישועה,

שלא לומר - הגבירה...

מאזוכיסט שכמותי...

שאתה לא חווה את מה שאתה אוהב,

את השליטה,

את הקשר המיוחד והייחודי,

בין השולטת לנשלט.

ברור לי עד עמקי נשמתי,

שהסיכוי אפסי,

הרבה יותר ממה שאני,

ומזלי,

שיכול לפחות לכתוב על "סטייתי".

אתמול כתבתי על סשן בחניון,

היום....אני חש שאולי אמצא...

יש סלוגן ידוע -

המציאות עולה כל דימיון,

אז זה אכן נכון :)

הייתי היום באירוע,

ואת מי אני רואה,

אותה, יותר נכון הגרסה הצעירה שלה,

בקיצור...את הבת שלה !

אי אפשר היה לפספס,

ראיתי תמונותיה לפני שנים,

והיא כה דומה לאמה,

אמה שהיתה מאהבת שלי,

שולטת שלי...החמצן שלי.

אז בתחילה החלפנו מבטים,

ניגשתי אליה, שיחת נימוסין,

צעירה בת 25...

שנים שלא היינו בקשר.

שנסעתי הביתה שלחתי לה הודעה,

הרגע הייתי עם בתך...

...היא היתה בהלם...מה? מי?

סיפרתי לה...והוספתי שביקשתי מהבת שתמסור לאם ד"ש ממני,

היא הגיבה...חסר לך...

אז ברור שלא הסגרתי סודנו,

סוד כמוס שיוותר לעד עמנו...

אז כן...המציאות עולה על כל דימיון...

אתמול, אני יורד לחניון, איזה חניון ? מה זה משנה שמות ?

חניון בית סונול ברח' מנחם בגין :)

מחפש את הרכב שלי,

לפתע רואה אישה יושבת ברכב(ה),

ואז היא קוראת לי - "אתה יכול לסייע לי להדליק הרכב עם כבלים ?",

נפנה אליה ומסביר לה, שלרכב שלי "אסור" לחבר כבלים,

אבל בואי אנסה לעזור.

רואה שכל האורות דולקים, מסביר לה שזה לא ענין של מצבר.

תוהה עימה - אולי יש לך בעיה בקודן ?, היא משיבה - "אין לי קודן"...

ואז מציע - "רוצה שאני אנסה להדליק ?"...מסכימה...היתה לה ברירה ? :),   

היא יוצאת מהרכב, ואז אני רואה שהיא יחפה,

היא הורידה את נעלי העקב שלה ברכב,

כבר איבדתי ריכוז והשפלתי מבטי לבחון כפות רגליה...אליהן אחזור בהמשך...או לא.

נכנס לרכב, מסובב המפתח, הפלא ופלא, הרכב נדלק,

בחור מדליק שכמותי...

ואז יוצא, היא מודה לי,

אולי הייתי מבקש להודות לה ע"י נישוק כפות רגליה ?

אבל, למזלי/צערי...היא לא היתה טייפ-קאסט שלי.

אז כן, אני אוהב לסייע,

אבל, אולי פעם הבאה זה יהיה למישהי שתמשוך אותי...תרתי משמע :)

כאשר הראש עובד,

לאו דווקא בענייני עבודה,

כל פריט משרדי עשוי לשמש כאביזר לסשן סוער,

למשל:

סרגל מתכת תמים,

שיכול להטיל מרות,

להכאיב,

למשל: על אשכים קשורות....אאוץ'...

אין לי דרך אחרת להביע עצמי,

אין לי דרך אחרת להראות מי אני,

לכן אני כותב עצמי לדעת כאן,

לא שזה עוזר,

לא שזה משפר,

אבל...אין דבר אחר...באסה.