צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 7 שנים. 28 באפריל 2017 בשעה 5:39

איזה סאדיזם זה,

שהפייס מראה לי מה חברה שלי מחפשת.

חברה מצודדת ואסרטיבית,

הדורשת (!) שתגיע אליה הביתה,

פדיקוריסטית.

והדמיון שלי כבר פועל שעות נוספות..

רואה אותה יושבת על כסאה,

והפדיקוריסטית, היושבת תחתיה,

מטפלת בכפות רגליה...

חייב להחליף מקצוע...

לפני 7 שנים. 27 באפריל 2017 בשעה 16:31

סדרה רדודה ביותר,

אבל,

כל הזמן מצלמים את...

כפות רגלי השחקניות...

אז אני על ההליכון,

מזיע..

אבל יותר מהתמונות של הכפות..

סוטה שאני

לפני 7 שנים. 27 באפריל 2017 בשעה 5:08

יום כזה לקמתי לקראתו בלי אנרגיות,

למרות ועל אף היותו יום חמישי המשמח,

משום מה אני חש מרוקן,

מקווה להתאושש בהמשך...

 

אולי תגיע שיחת טלפון מפתיעה,

אסתפק באדומה מרטיטה :)

לפני 7 שנים. 26 באפריל 2017 בשעה 18:21

אין היגיון בעובדה שאדם מתגרה מהיותו נשלט,

לא יעזרו כל הניתוחים הפסיכולגים,

כל ההכלה,

זה לא הגיוני !

אבל, (כ)זה אני.

אפשר לומר עלי הכל,

טיפש אני לא,

וממרומי גילי וניסיוני,

אני מבין שלא אמצא (כאן) את מבוקשי,

אבל זה המקום היחידי שיכול לדבר על "סטייתי".

לפני 7 שנים. 26 באפריל 2017 בשעה 13:50

היא נכנסת לחדר,

אני שוכב,

משוחחים,

היא שולפת את חגורתה ממכנסיה,

אח"כ מורידה אותם,

שמה הכל במקום,

מתלבשת,

ויוצאת לסידורים.

הסשן היה בראשי,

היו כל הסממנים, 

משיכה, אביזרים, אינטימיות,

אבל היה חסר הרצון, ההנאה שלה, היצירתיות,

אילו היא היתה גבירתי...

מי ? 

אישתי...

לכן כה זקוק ל...גבירה

לפני 7 שנים. 25 באפריל 2017 בשעה 7:11

אני יושב מעדכן ומכין הרצאה שעלי לשאת בפני פורום מכובד,

אפשר להמכר לתחושת הכח כאשר אני על הבמה,

על העיניים נשואות אלי,

בולעים בקיקה את דבריי,

את השולט הבלתי מעורער על קהל שומעיי,

יודע לנווט,

יודע לעניין,

חש את הקהל,

וכן, אני בא וממש נותן SHOW לקהל.

תמיד מקבל פירגונים מכל עבר,

אבל - לאחר שיורד מהבמה,

מה בסה"כ אני רוצה,

לרדת על 4,

לחזור להיות קטן לעומתך,

ללקק את כף רגלך.

שם מקומי הטבעי...

האם עוד אמצא את מקומי ? 

לפני 7 שנים. 25 באפריל 2017 בשעה 5:42

אחרי 2 כוסות קפה שחור,

אני מצליח להתעורר לעוד יום,

יום שלישי הגדול :)

אולי אראה אותה היום,

את ה-אחת,

שתבחר בי,

כן, בי,

להיות לה לנשלט...

לפני 7 שנים. 14 באפריל 2017 בשעה 15:25

אני אוהב לכתוב,

אוהב השפה העברית,

מנסה תמיד להיות מדויק בהעברת המסרים שכותב,

ד"א, גם שמדבר, בורר מילותיי,

משתמש באינטונציות בקולי.

כל מילה, בקשה, יכולה להאמר בכל מיני אופנים ואינטונציות, וכך כל פעם יועבר מסר אחר...

ומה לגבי העברת מסר בכתב ?

גם דרך המילה הכתובה (הרבה לפני כל האימוג'ים). מתי לשים פסיק, מתי נקודה...

עבורי יש סימן בעברית המסמל את אפקט השליטה...

! - סימן הקריאה.

הוא עבורי סימן של ציווי, גם בלי לשמוע את האינטונציה...

כאשר רואה סימן הקריאה,

חווה ריגוש בלתי ניתן לשליטה...

נכנס למצב של כניעה,

נעשה דרוך...

סימן קריאה..

הופכני למצב של כריעה,

או לדום מתוח..

או כריעה מתוחה...

 

* הרהורים רבים...שלא חווה  מעשים...

 

לפני 7 שנים. 14 באפריל 2017 בשעה 11:31

מדיח את הכלים,

אז מה אם יש מדיח מכני,

הכי כייף להדיח ידני,

כאשר את בסביבתי,

מפקחת על מעשיי,

אחראית (גם) על מבושיי,

כן, זה טעם חיי...

 

מתי אמלא כבר את ייעודי...כנשלט של גבירתי

לפני 7 שנים. 14 באפריל 2017 בשעה 9:10

אם וכאשר זה יקרה,

והיא תמצא,

הגבירה שאחפוץ לסגוד לה,

אעשה הכל עבורה,

כן, ואקבל תמורה נדירה - 

אראה אותה מרוצה !

אז כן, גם אם תבקש ממני לשרתה,

גם להסיעה,

לעמוד בתור עבורה,

אף אם תחפוץ שאנקה ביתה,

אעשה הכל בחפץ לב,

כי אם זה עושה לה טוב,

זה עושה לי טוב,

כל כך פשוט,

למה לסבך הכל ?!