צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 7 שנים. 3 במאי 2017 בשעה 12:21

מתארגן לפגישה,

הפקידה שירתה אותי :)

הביאה לי כוס מים,

קצת טפטף...ככה זה נראה...

לפני 7 שנים. 3 במאי 2017 בשעה 5:13

ביום העצמאות הייתי במסיבה מושקעת,

היא היתה בבית פרטי ברמת השרון,

מי שמכיר - מול האנדרטה,

זה היה דיי סימלי,

שמול האנדרטה המסמלת שכול, אובדן,

התרחשה מסיבת יום העצמאות.

המסיבה כללה הרבה ידוענים וידוענות ואותי :)

נהנתי לבחון את הנשים המטופחות,

שהשקיעו בלבושן, ואני כמובן סקרתי את...

כפות רגליהן...ובחנתי הפדיקור המושלם שלהן.

חשתי שם בהיי בלתי ניתן לשליטה,

כאשר כל העת דמיינתי עצמי ככלב שלהן...

טוב שניחנתי בדימיון מפותח..

לפני 7 שנים. 2 במאי 2017 בשעה 6:38

חוגג עצמאות ברגשות מעורבים,

גאה במדינה,

אך כואב על עצמי,

אני עצמאי מידי,

חופשי מידי,

חייב אותך מעלי,

שתכנסי למחשבותיי,

שתנכסי אותי,

אולי אותי את תזהי,

הפוטנציאל הגלום בי...

לפני 7 שנים. 1 במאי 2017 בשעה 17:40

כן, לא קל במדינה שלנו,

מצד שני, אין לנו ארץ אחרת.

ועובדה שכל העולם מתענין רק בישראל,

לרוב בקונוטציות שליליות,

אבל, מדינה שהוקמה אחרי שואה איומה,

כל כמה שנים מלחמות עקובות מדם,

והנה חלפו 69 שנים,

טובי בנינו ממשיכים להוביל את כל הקדמה בעולם,

כנראה לכן אנו כה שנואים,

עם כה קטן עם השפעה כה גדולה על האנושות,

זה בלתי נתפס...

אבל, שימותו הקנאים,

יש לנו מדינה לתפארת.

כן, 

יש לנו ארץ נ-ה-ד-ר-ת !

לפני 7 שנים. 30 באפריל 2017 בשעה 19:45

גדלתי במקום בו השכול היה בקרבנו מגיל צעיר,

ילדים יתומים מאב,

ילדים שאחיהם נפלו,

היה מכל הסוגים וכל הגילאים,

לראות את ההורים, שאז לא כ"כ הבנו מה עובר עליהם,

זכורה לי אם,

שמיום שבנה נפל הלכה רק עם שחור,

היא פשוט הלכה וקמלה לה.

רק לאחר שנים, שיוולדו ילדיי,

אצליח (קצת) להבין מהי דאגה, מהם לילות ללא שינה שהבן קרבי.

אבל אני תמיד חושב על אותם פרחים שנפלו,

אלו שאפילו לא חוו אהבה בחייהם,

לא זכו ליהנות מאהבת אישה,

כרומנטיקן, זה שורף את ליבי.

וכן, מהצד השני,

אני כה כואב את אותן חברות-נערות שאהובן הראשון לא שב,

יש כל כך הרבה אדוות של השכול הנורא הזה,

הכאב עז,

הלב נחמץ... 

לפני 7 שנים. 30 באפריל 2017 בשעה 9:13

להיות קשור אליה,

להצטנף תחת כפות רגליה,

להביט בה מלמטה,

היש עונג גדול מזה,

האם עוד אחווה זאת ?

 

לפני 7 שנים. 29 באפריל 2017 בשעה 14:01

הייתי,

הייתי נותן לה,

לשלוט עלי,

בכל תחומי חיי,

בחיי.

אבל היא אינה קימת,

איך זה יתכן ???

לפני 7 שנים. 29 באפריל 2017 בשעה 6:53

בוקר שבת,

אוירה חגיגית,

ואני, עם עצמי,

מנסה לדמינך,

איך אני משרתך,

בא והולך,

מתרוצץ למענך,

כה נהנה לשרתך...

רק תוהה...מי הינך ?!

לפני 7 שנים. 28 באפריל 2017 בשעה 17:25

לא מזמן חגגנו יציאה לחירות,

עוד מעט נחגוג עצמאות,

מתי אחגוג שיעבוד ?

שיעבוד לגבירה...

 

לפני 7 שנים. 28 באפריל 2017 בשעה 11:34

בהמשך לפוסט הקודם...

 

מסתובב בחוף הים, הפעם בת"א, לרוב בחוף הצוק,

וכאשר יוצאים,

בד"כ עוברים דרך הברז השוטף את כפות הרגליים,

מדמיין עצמי יושב שם,

שוטף כפות לרגליהן הענוגות של המרחצות [ אבל רק היפות 😄 ]...

זהו מצאתי את יעודי...