עבורה

להיות נחמד -

זו חולשה ? זו חוזקה ?

אני תמיד נחמד אל הבריות,

אבל מול הגבירות זה דבר מה אחר,

זו סגידה, זו הערצה, 

זה ריגוש שמעצים את החוויה.

הכמיהה לשרת, לפנק, לסגוד,

היא פנימית, 

והיא כה שונה מתדמיתי החיצונית.

אהבה לגבירה,

אהבה לסגידה,

אהבה לתת, לשרת,

להעניק ולפנק.

את "רק" צריכה לדעת לקבל,

ליהנות ממה שמעניק,

זו התמורה שלי הכי גדולה,

לראותך ניהנית,

כן, כן,

זה הכי אני...............

שבת, ה-מלכה,

הוזה אותך מולי,

רוצה אותך מעלי,

כה זקוק לך שתהיי נוכחת בחיי.

מחכה, מצפה, מייחל,

שתגיעי,

לגאול אותי מבדידותי,

רק את תביני לליבי.

ערב שישי,

כ"כ רוצה שתהיי איתי,

שתכנסיי לנשמתי,

אך אני - לבדי,

רק עם עצמי,

כה מצפה לך,

שתעצימי אותי.

חוזר הביתה,

אשתי כבר בבית.

לפתע מקבל טלפון מלקוחה,

חייבת משהו דחוף...מיד !

אני כמובן, כנותן שירותים, מוכן ומזומן,

בייחוד כאשר מדובר בלקוחה...

נכנס לפעילות מהירה, לאחר סיום המטלה,

ולאחר שהעברתי לגברת את מבוקשה,

אישתי מחייכת אלי -

"רק כאשר מצווים עליך, אתה מתפקד ביעילות"...

כן, כזה אני  

הולך למכון,

גשם, חום,

אפילו על הגחון [ לו יהי 😄 ],

חייב לשמור על כושר,

על הגוף,

שאם וכאשר תבחרי בי,

תהיי גאה גם בגופי,

שיעמוד כולו (!), תרתי משמע,

לרשותך ולשירותך.

לקום בבוקר עם שיר חדש בלב,

לחוש שאולי היום זה היום,

אולי אמצא את המקום,

בו אוכל להעניק ולשרת,

כמו שאני אוהב.

זה צורך בלתי נשלט,

להיות נשלט...שלך.

בואי קחי אותי, אני שלך.

הייתי עונד בגאווה את הקולר,

לו רק היית מעניקה לי הזכות,

כן, זו זכות להיות שפוט,

אבל אני ממש לא נכנע לכל אחת,

רק לאחת מיוחדת וייחודית,

שעלי תחליט.

היא יודעת על הפנטזיות שלי,

היא מודעת לאהבתי לריחות גוף/ה,

היא יודעת שמת לרחרח...אותה,

אבל היא לא יודעת לדרוש,

וכעת, נכנס למקלחת,

רואה תחתוניה המשומשים,

זרוקים במקלחת,

למה ?!

למה לא לצוות עלי להסניפם,

למה ? [ אולי עושה לי דווקא 😄 ]

כי היא לא "שם",

לכן...אני כאן...

זה קרה לי היום,

האמת, זה קורה לי כמעט כל יום,

לא אומר שזה לא מחמיא,

אבל זה גם לעיתים מטריד,

יכולים להאמין, יכולים גם שלא...

יוצא שגברים מחמיאים לי על לבושי,

והאמת, ממש לא מובן לי על מה ולמה, סה"כ - חליפה, חולצה תואמת, עניבה (או שלא),

ואז הם עוד קוראים לפקידה/מזכירה:

"תראי, איך ____ מתלבש, יפה אהה",

ואני חש כמו בובה בחלון הראווה...

לא, וזה לא נעים.

מתי את תתלהבי מאישיותי, ממי ומה שאני,

וכן, גם ממראי, לבושי...