עבורה

בהמשך לאאוטינג מהפוסט הקודם....

לתת לגברת מכובדת, המכירה אותי,

את הנייד שלי, כדי שתצלם אותי עם קולגה,

כאשר לפתע אני "נזקר",

כי תמונה לפני כן,

אני מופיע במערומי עם קולר לצווארי,

מצד שני,

אולי זה היה מחבר ביננו,

רצועה כבר יש לי...

הסובל *

גם שאני הכי אמיתי,

הכי חושפני,

הכי "טבעי לי",

הם לא מאמינים לי/בי,

חותם מילותיי ב- "עבדכם הנאמן",

ולא מבינים,

או, אולי לא רוצים בי ?! :( 

* עד כדי כך מצבי קשה....

איזה דיסוננס עצום,

מצד אחד - הפכתי למרואין ברדיו,

נשאל ועונה בתחום מומחיותי,

ומהצד השני,

כה זקוק לך,

להיות תחתיך,

למלא הוראותיך,

מעניין מה היו חושבים עלי קהל שומעיי

מצד שני, איך אני נשמע ע"י כל כך הרבה,

נחזה ל- איש מכובד, "מומחה",

ובכל זאת,

אני לבדי...בוכה   

יש כאלו שיש להן את זה,

די במבטן,

להבין ולחוש חוזקן...

אוהב, חושק, מתגרה,

כאשר את מביטה בי ממעל,

למרות גובהי הפיזי,

ולמרות גופך הקטן,

לא שוכח, אף פעם,

אני תמיד תחתיך,

את תמיד מעליי,

איך אהבתי לראותך מתבוננת עלי,

ממעל.

נזכר, מתגעגע, נזקר,

לראותך מעל 

כלבלב שכמותי,

אני אחכה לך עד יום מותי,

יודע שאת נמצאת אי שם,

רוצה רק שתדעי,

שאת כל העת בנשמתי. 

לא כתבתי מאום שבוע,

ולפתע רואה שהיום,

עד השעה 8:53 היו 249 כניסות.

מודה, אין לי כעת מה לכתוב,

עד שתיבשנה הדמעות.

עמך הצופה סליחה...

הפייס כל פעם שואל אותי:

"על מה אתה חושב ?",

האם הגיוני שאתאר מה אני חושב ?

שאסיר הלוט מעל מחשבותיי ?

היה יכול להיות כה פשוט...

אם היו יודעים שאוהב להיות שפוט לגבירה...

מידי פעם,

שאף אחד אותי לא רואה,

אני מתפשט,

שם קולר על הצוואר,

קושר בחוט את אשכיי,

ההופכים בן רגע לכדור נפוח,

אני יורד על 4,

ומתבונן על עצמי במראה,

מדמיין אותך רואה אותי,

פעם את עומדת לצידי,

פעם עומדת מולי,

פעם יושבת על כורסתך,

וקוראת לי לזחול אליך,

כן, כזה אני...

לסגוד, 

לשרת,

למלא הוראות,

לבצע מטלות,

לראותה ניהנית,

מהיותי שלה,

נתון למרותה,

זה עונג מנטאלי,

הרבה מעבר לעונג הפיזי...