עבורה

כן, אז השפלתי מבט לבחון בהונותייך,

אז מה ? אז מה זה אומר עלי ?

שאני אוהב כפות רגליים ?

שאני רוצה לרדת על 4 ולנשקן ?

שאני מחפש לסגוד לגבירה ?

שאני סוטה קטן ?

ממש לא !

אני סוטה גדול...מכל הבחינות :)

אני יכול לא להיות כאן כמה ימים,

עקב דברים לחוצים אחרים,

אבל, גם שאיני כאן,

המחשבות אינן מרפות,

וגם אינן מפרות,

הן קיימות,

אך לצערי, אינן מיושמות,

אבל,

מנסה לחוש אופטימיות,

אולי המחשבות, הדימיונות, ההזיות,

פעם עוד יחזרו ויהפכו למציאות.

בחיים, כידוע, הכל יחסי,

וגם ביחסים הבינ-אישיים.

למשל אני,

למרות נראותי כשולט, התנהגותי ככזה,

אני מלא כמיהה להישלט.

לעומת זאת בביתי שלי,

מול (ועם בני משפחתי) אישתי,

אני הוא השולט, הדומיננטי,

והיא הנשלטת (מבחירה כמובן !).

אז כן, בביתי שלי, במבצרי,

אני הוא נותן הטון,

ואישתי מקבלת זאת ומשתפת עם זה פעולה,

וכפי שהיא אמרה - זה מתאים לה שזה כך.

ואותך, השולטת,

אני כ"כ צריך, 

כדי לשוב ולחוות מישהי מעלי,

מישהי ששולטת עלי.

רק מי שחווה זאת,

יכול להבין,

כאשר יש חיבור של רצונות,

כל הגוף שלך מתעורר,

כל המחשבות שלך מרוכזות,

בדבר אחד ומזוקק,

הגבירה שלך !

* כה רוצה לחוות זאת שוב...עבורה...עבורי

רק אם את יכולה להבין ש:

אני מוכן,

אני רוצה,

אני צריך,

להיות חלש על ידך,

לחסות בצילך...

העיניים הן ראי הנפש,

גם כאשר חובש משקפי מראה :)

תמיד מסתכל לך בעיניים,

עד שתורי לי להשפילן...

אני חולה על כפות רגליים בכלל,

ובבוודאי כאשר הן "מחוברות" לגבירה השולטת עלי.

מבחינתי אוכל הוא לא מטרה,

הוא אמצעי להשביע רעבוני,

ולכן, כעת בזמן שאוכל,

אני מדמיין אותך כאן לצידי,

יותר נכון, מעלי,

ואני על 4, מלקק כפותייך.

זה כה מרטיט בך כך מלמטה להביט,

ואת, שתדעי חולשותיי,

אתחנן ש"תשחקי" עם האוכל שלי,

כך עם כף רגלך,

תדרכי, תמחצי,

ואני אטעם, אלקק,

ואת הרעב שבי אספק מכף רגלך,

אולי זה ישביע רעבוני לפנק את כף רגלך. 

בוקר, עוד יום,

היא ביקשה ממני: "לפני שאתה יוצא, אנא תתלה הכביסה"...אוקי...

רק אם לא היתה "מבקשת" אלא למשל: דורשת, מצווה,

הייתי גם נהנה...

ואז נזכרתי בסט של ויקטוריה סיקרט שבזמנו רכשתי לה,

והיא, לצערי, לא מוצאת בו שימוש...

איך מתחילים כך עוד יום...

אולי עוד אמצא מישהי שתמצא שימוש בפריטים (כ)אלו ואחרים...

תקשיבו סיפור,

מתקשרים אלי היום,

שלום: "אתה אדון... ?",

עונה לגברת: "ראשית אני לא אדון, אבל זה אכן אני".

הגברת צוחקת ועונה: "נכון אתה תורם שנים לעמותת ____ ?",

עונה בבישנות: "אכן כן",

והיא ממשיכה: "משום כך, אנו רוצים להזמינך, הזמנה זוגית, להצגה "עלובי החיים"...,

משיב לה: "אוי תודה...".

חושב בליבי - איך ההצגה הזו מתאימה לי,

מי סיפר להם ?

קולר, רצועה, קערה,

מה חסר ?

ג-ב-י-ר-ה !