עבורה

ירדתי כעת ממשרדי,
האחד המגדלים,
בהיכנסי למעלית המובילה לחניה,
בזוית העין ראיתיה,
רצה לכיוון המעלית...
נכנסתי ועצרתי עם רגלי את סגירת הדלתות.
היא נכנסה מתנשפת.
נמוכה, שחרחורת,
כה חמודה ומטופחת,
נעלי עקב סטילטו מנומרות, גבוהות ומרשימות,
היא לא היתה גבוהה,
אך כה חמודה,
והיא עם חיוך כובש אמרה:
תודה...
ואני עניתי בבישנות - "העונג כולו שלי..",
ואכן כך חשתי...
לצערי, תוך זמן קצר (מידי),
היא היגיעה לקומת החניה שלה, יצאה,
ואני המשכתי להביט בה צועדת בבטחה...
נעלמת...
ההנאות הקטנות של החיים...