בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 13 שנים. 7 במרץ 2011 בשעה 16:45

יום שני כמעט ונגמר,
ובגבי הדואב, הכאב חזר.

איזו תחושה משונה היא לכתוב לבלוג,
ולקוות שזה יסייע את נשמתי לנקות.

חש מתערטל אל מול פני "האומה",
ואני רק רוצה להתבטל לרגלי הגבירה.

יודע שמבט אחד שלה,
אותי יהפנט,
ואני לרצפה אתמגנט.

מביט בה מלמטה,
רוצה לנשום,
חש טובע,
והיא מחייכת,
האם תתן לי לגווע ?

מלא שאלות,
מלא תהיות,
כל חיי עושה טעויות.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י