בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 13 שנים. 14 במרץ 2011 בשעה 18:51

איזה יום דיכאון,
לא שמחר יהיה שגעון,
מה בדיוק עושים,
כאשר לא ממצים (את החיים).

איך ממשיכים,
שחשים שאת החיים מחמיצים,
או שמא אלו החיים הצפויים,
האם עבורם שווה להתאמץ,
להמשיך להתרוצץ ?


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י