בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 13 שנים. 31 במרץ 2011 בשעה 11:06

שוכב בבית עם כאבים,
שמתחברים לכאבים הנפשיים,
כן, אפילו אלוהים לא רוצה אותי,
טוב, תמיד אומרים,
אלוהים לוקח/ת רק את הטובים.

אני יודע שחיי אינם חיים,
והעולם, כן, שייך לחזקים,
אותם אלו ששורדים,
שמצליחים במעשיהם,
עם כל הקשיים בחיים.

לי אין כוחות,
אני מלא ספקות,
מלא שאלות ותהיות,
למה לחיות,
שאין למה לצפות.

lola3333 - עצוב משהו. מקווה בשבילך לקרן אור. מחר יום חדש...
ותתנחם, אתה לפחות מהטובים.
לפני 13 שנים
כלבלב אנושי - אכן עצוב לי...
אני מהטובים ?...אז למה כה סובל ?
תודה לך על התגובה ועל הניסיון לעודד :)
לפני 13 שנים
Red witch​(שולטת) - ואני כנראה אופטימית יותר מסתכלת על חצי הכוס המלאה
כי בתור אחות אני יכולה למנות לך אלף ואחד מצבים בהם היית מוותר להיות ומבין שכיום החיים שלך דבש לעומת מצבים אחרים.
שאתן לך דוגמאות....?
לפני 13 שנים
כלבלב אנושי - כמו שכתבת ברישא - את "כנראה אופטימית יותר...".
אני, נוסף לכל "בעיותיי", איני אופטימי...
וממש ללא הקשר לגבי האתר בו אנו נמצאים...
לפני 13 שנים
}{מוראנה}{ - כלבלבי
כל אחד רואה את בעיותיו כגהנום
פרופורציה, זו המילה

בוא לחיבוק}{
לפני 13 שנים
כלבלב אנושי - זה נכון שכ"א רואה את בעיותיו כקשות,
אך אני לא יודע לצאת מהבעיות,
לי אין הכוחות, את תעצומות הנפש...
יש כאלו שיש להם/ן.....
לפני 13 שנים
}{מוראנה}{ - ה"בעיות" כביכול שעוטפות אותך
הן לא "בעיות"
זו הרגשה נפשית עמוקה
של חוסר, שאל אין
מעבר למילים..........
לפני 13 שנים
כלבלב אנושי - מוראנה היקרה,
אם מכוונת לכך שחש כך עקב "חוסר" בגבירה,
איני חושב כך...
כבר הפנמתי שלא אמצא...
לא זו הבעיה..
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י