עבורה

גדלתי בבית בו אבי (שיבדל לחיים ארוכים טובים),
היה ניצול שואה.
הוא ראה איך השכנים שלו,
רוצחים את אביו,
מסלקים אותו ומשפחתו מביתם,
הוא תמיד אמר ששכניו היו אכזריים יותר מהגרמנים.

כאשר אתה עובר טראומה שכזו,
קשה לך לתת אמון באנשים,
ותכונה זו הוא הנחיל (גם) לי.

אני מידי יום מנסה למצוא בקיעים בתפיסה זו,
לצערי, מידי פעם אני נוחל אכזבה,
נכון, לא מכולם/ן, ולא כל הזמן.

אך זה מעין משקולת המונחת על צווארי,
והיא לא מרפה.

אצלי יושר ויושרה אלו דברים שמעל הכל,
אנשים מכירים אותי,
ויודעים שאצלי - מילה זו מילה !
ולכן פונים בכל מיני הצעות (עסקיות) ואחרות,
ואני, רוצה לתת אמון,
אך יש את המחסום.

בדיוק בימים האחרונים,
פגשתי כמה אנשים,
ושוב מציעים ומציעים,
ואתם/ן מכירים ישראלים,
כ"א הוא תותח על,
ואני בוחן אותם,
וקולו של אבי עולה במוחי,
ואני נקרע בתוכי.

דווקא שאני מנסה "להיפתח",
אני מתאכזב,
נוחל "מפח" (נפש) ושוב "נסגר".

לא קלים הם חייו של אדם ישר 😄

אדם שכן רוצה להתקדם,
לתת אמון באחר.