עבורה

Honeyfinger​(אחרת) - לא יפה מה שאני הולכת להגיד....הייתי רוצה שקצת יניחו לנושא השואה. אני לא מתכוונת לשכוח חס וחלילה, לזכור בוודאי...חשוב ביותר....אבל לפעמים ספיק אני מרגישה שזה הופך להיות "פסטיבל" של יוצרי סרטים עלומי שם.
את סבא וסבתא שלי ניצולי השואה לא ממש הכרתי כי היה חלק גדול בהם שהיה חסר....ועצוב לי מאוד כל הזמן...אני לא צריכה יום בשנה להיות עצובה יותר. הם בליבי תמיד...אז אני חושבת שלפחות לי מספיק עם פסטיבל הבכי והעצב.... אני בוחרת לחיות במקום


Honeyfinger

הרמאפרודיטה - אנוכי כמובן תימנייה מדי מכדי להיות בעלת קשר ישיר לשואה, אך קשרים עקיפים יש לכולנו.
חמותה של דודתי ניצולה. היא לא התגברה על השואה מעולם, ותמיד התכוננה לשואה נוספת. הייתה מפטמת את בנה כי רק השמנים שרדו. סירבה להביא ילד נוסף כדי שלא ימות גם הוא בשואה. עד מותה סבלה מפחדים וסיוטים.
לעומתה, חמותה של אחותי ניצולה גם היא. היא מסרבת לדבר או לחשוב על השואה. מדי פעם כשעולה בה הזיכרון היא מבטלת אותו ב"לא רוצה להיזכר בזוועה הזו" וחוזרת לחייה כעקרת בית נורמלית לחלוטין. ביום השואה היא מכבה את כל אמצעי התקשורת ומתנתקת מהעולם על מנת שלא יעלו לראשה התמונות הנוראיות.
הראשונה חיה את הסיוט, השניה הדחיקה לחלוטין.

כל אחד מתמודד בדרכו שלו.
אני לא חושבת שהתגובה שלך לא יפה.
במותם ציוו לנו את החיים - ולך יש את האינטרפרטציה שלך.

כלבלב אנושי - אני כבן לניצול שואה,
חייתי עם הטראומה,
וכבן בכור, העול היה עוד יותר,
אך קיבלתי זאת,
ולמרות שאבי לא אהב, ועדיין לא אוהב,
לדבר על מה שקרה לו,
וכיצד השכנין שלו רצחו את אביו,
וגרשו אותם מביתם,
אני מכבד אותו על כך.

אני פשוט לא מצליח להבין איך אותם אנשים שרדו את התופת...

ובכל מקרה, כ"א בוחר לו כיצד לזכור ולא לשכוח !!!

כלבלב אנושי - תודה על תגובתך !

ההתמודדות שלך היא אישית שלך,
וכל אחד בוחר כיצד לחוות זאת,
וכיצד להנחיל זאת לדורות הבאים.

כלבלב אנושי - תודה על תגובתך !

ההתמודדות שלך היא אישית שלך,
וכל אחד בוחר כיצד לחוות זאת,
וכיצד להנחיל זאת לדורות הבאים