בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 13 שנים. 25 במאי 2011 בשעה 18:51

אני חושב,
משמע אני קיים.

אך הקיום נפגם,
כאשר את (רק) שם,
ומה שרואים משם,
אני לא רואה (אותך) מכאן.

אני עדיין מצפה,
עדיין מדמיין,
אותי ואותך,
צועדים כך יחדיו.

באותה דרך הידועה רק לנו,
בדרך שנועדה (רק) לשנינו.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י