לפני 12 שנים. 8 באוגוסט 2012 בשעה 10:51
כן, לא קל לחיות עם כמיהה (כה) עזה
לדבר שטרם מוצה...
עונג חוויתי, שלא לאמר - חייתי...
וכך, ברגעים (הרבים) שאני (כה) זקוק "לך",
לא נותר לי אלא לעצום עיני לדמיין ולפנטז.
ואין כמו השיר האלמותי לתאר תחושותיי,
כל עוד "את" אינך איתי...