בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 12 שנים. 8 באוגוסט 2012 בשעה 10:51

כן, לא קל לחיות עם כמיהה (כה) עזה
לדבר שטרם מוצה...
עונג חוויתי, שלא לאמר - חייתי...
וכך, ברגעים (הרבים) שאני (כה) זקוק "לך",
לא נותר לי אלא לעצום עיני לדמיין ולפנטז.
ואין כמו השיר האלמותי לתאר תחושותיי,
כל עוד "את" אינך איתי...

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י