בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 11 שנים. 4 במרץ 2013 בשעה 15:15

יום מוזר...

זה התחיל עם הודעה שקיבלתי
בקשר לעבודתי ועיסוקי,
הודעה שבשרה לי
שהגעתי לשיא ולפסגה מקצועית
שרבים מנסים - מעט מצליחים...
הישג שהצלחתי להשיג כנגד כל הסיכויים,
וכנגד דעתם של כל המומחים...
ניסיתי להתחיל לשמוח...

ואז...קיבלחי הודעה...   
אחד מחבריי בפייס-בוק,
שמעולם לא פגשתיו,
אך התחברנו מאוד,
איש מקסים, מלא חיוניות,
חגג לאחרונה 51,
נשוי בשנית, עם ילד בן 16
ו- ילדה בת 4 קטנה וחמודה
שהיה משוגע עליה
ולא הפסיק לצלמה,
איש מדהים, יפה תואר,
חתיך אמיתי...
שם קץ לחייו.....
אני כותב ובוכה...

בוכה עליו...איך אדם מקסים שכזה
הגיע לקצה...

וזה מפחיד...
כי אם זה קרה לו...
זה עשוי/עלול לקרות גם לי...
לא אחת אני חש תחושות אובדניות...

אני בוכה עליו...אני בוכה עלי...

}{מוראנה}{ - חיבוקי ענק
אין נחמה
רק סוג של השלמה
לפני 11 שנים
כלבלב אנושי - תודה לך חברה יקרה
אכן אין נחמה...זו בדיוק הבעיה..
כ"כ לא ניתן לדעת מה מתחולל בראשו של האדם...
מי כמוני יודע...
לפני 11 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י