בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 11 שנים. 31 במרץ 2013 בשעה 16:41

איזה כייף זה להיות שלו,
לא להתאכזב,
לא להיעצב,
לחוש רוגע מהכאב.

שהבן הגדול בא ואומר לך:
"אבא, למה אתה מדוכא ?",
אתה מבין שהגעת לקצה.

זה לא טוב לך,
זה לא טוב למשפחתך,
אולי יהיה עדיף עם לכתך.

מאחל לכם/ן חג שמח....

לילימיי​(שולטת) -
לא עדיף.
לא עדיף בכלל, להיות שלו.
אם כבר, עדיף להתגרש קודם
ולראות אם משהו ישתנה.
לפני 11 שנים
כלבלב אנושי - זה מסובך,
זה קשה,
יתכן שזה אפילו לא הוגן...

וכפסימי....כאימרת ההגדה:
"מה ישתנה...?"
ומי אומר שזה יהיה לטובה ?
{ פסימי...}
לפני 11 שנים
לילימיי​(שולטת) -
להיות שלו, מתוך בחירה
זה הכי לא הוגן לקרובים לך.

כאופטימית, כאימרת לילימיי
עם כל הקושי שבעיניין, זה לרוב לטובה...
לפני 11 שנים
כלבלב אנושי - הלוואי והיה בי שמץ של אופטימיות...
לפני 11 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י