בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 11 שנים. 3 במאי 2013 בשעה 10:45

כותב לבלוג,
אך הכאב לא נמוג.

פונה ומנסה,
אך לא נענה.

איזה מצב הזוי,
אתה רוצה להיות מושפל,
אך לא מגיע לרגע המיוחל.

ההשפלה היחידה שחווה,
זו ההתעלמות או...הדחיה.

אי אפשר להבין,
כמה מצבי "על הפנים".

שבת שלום אנשים...


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י