בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 11 שנים. 13 באוגוסט 2013 בשעה 8:40

זו זכות לתת שירות,
ובטח ובטח כאשר זה תחת יחסי מרות.

זקוק נואשות,
לדעת ולחוות,
את פער המעמדות.

זו תחושה בלתי נתנת להסבר,
וכה ממצה,
כאשר אני מבצע את דברה.

מעניק ומשרת,
ואותי זה כה מספק.

האם אמצא מזור לנפשי,
ואחדל מלהיות "אדם חופשי" ?

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י