בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 10 שנים. 29 ביוני 2014 בשעה 19:43

אני כולי קנאה באנשים שלא לוקחים ללב,
אולי אין להם לב, אולי יודעים לסנן,
אבל חייהם פשוטים יותר.

אצלי הדברים הרבה יותר מורכבים,
וכיוון שכך, משברים מפרקים אותי לחלקים,
מנתצים ליבי לרסיסים.

זה לא פשוט אחרי כל משבר,
לאסוף החלקים, להדביקם במקומם,
להמשיך, עד המשבר הבא,
שהרי הוא הוא יבוא.

יש הגורסים, כי ממשבר למשבר כוחנו עולה,
אצלי ההיפך,
עד שאשבר ולא יהיה בי יותר כוח לחבר,
אני חש שזה בא ומתגבר...


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י