עבורה

אני "מבקר" הרבה בבי"ח לאחרונה.

באתי לבקר אותו, לאחר הניתוח הוא הועבר לחדר טיפול נמרץ,

ביטוי כה מלחיץ - "טיפול נמרץ".

הוא היה מחובר להרבה מכשירים, מלא צינורות, צפצופי מכונות,

מעידים שהוא חי וקיים.

מצד אחד הוא כבר היה מוותר, איכות חיים כבר לא בטוח שיחווה,

אך מצד שני, כנראה הוא מהשורדים, אוהבי החיים,

בי נשבעתי שהייתי מוכן להעניק חיי עבורו, הוא וודאי ידע ליהנות מהם. 

ולידו, שכב מטופל אחר, כמו רבים אחרים - גם הוא היה מחובר ומונשם,

קרוביו באו לשהות במחיצתו.

ואז ראיתי אותה - היא גם באה לבקרו, אבל גרמה לי לפרפורים (מתאים לחדר בו נמצאנו),

גובהה כ- 1.75 מטופפת על סנדלים דקות עקב וחושפות כפות רגליים ובהונות ענוגות המשוכות בלק לבן,

שהיה מתאים לגוון עורה הנוטה למוקה-כהה.

גופה היה מהמם, חנוט בתוך הג'ינס המחמיא לרגליה...ישבנה,

ופניה היו יפות, חזקות, כאחת היודעת שהיא מסובבת ראשים,

שערה השחור היה משוך אחורה כמו רקדנית פלמנקו ספרדיה,

כל הליכתה הראתה את אדנותה, ואני כבר דמיינתי אותי צמוד לרגלה.

כן, גם במקום "המיוחד" הזה, חדר טיפול נמרץ, אני מוצא במי את מבטי לנעוץ.

למחרת שבתי לבקר, אותו חולה שאותו היא באה לבקר, כוחותיו לא עמדו לו,

החזיר נשמתו לבורא, כוסה בסדין לבן, והוצא אחר כבוד, בדרכו לבית הקברות.