לפני 10 שנים. 27 באוגוסט 2014 בשעה 5:24
אז הייתי באירוע,
כולם/ן מחמיאים לי, גברים נשים,
וואא, איזה חתיך, נראה כדוגמן, איזה יופי אתה לבוש, תמיד מתוקתק, מריח טוב,
איך שומר על גזרתך (איך ? פשוט לא אוכל, אוכל את הלב..),
תמיד עם חיוך נסוך על הפנים (מה אתם יודעים, הליצן העצוב, זה אני).
אני מודה, היחס שמקבל מרגש, ממש לא מובן מאליו,
ואולם, עם זאת, זו אחת הבעיות הגדולות של חיי,
העטיפה נוצצת ומנצנצת,
אך הפנים, חלול, ריק, שלא לומר - חולה.
אני זועק לעולם, אבל הוא לא מקשיב...
