עבורה

אני כותב, לא בטוח שאנשים קוראים באמת מה שאני כותב,

כותב על מה שאני חושב,

ודווקא הפוסט הזה מאוד עקרוני, מהותי,

מעין: "דילמת האסיר".

כידוע, אני נשוי, עם ילדים, כלפי חוץ הכל נפלא,

אפילו ניתן לומר שאנו זוג לדוגמא, משפחה לדוגמא,

הכל נע על מי מנוחות [ אולי כאן הבעיה... 😄 ] 

ואולם, יש לי "הצרכים" שלי, שהביאוני לכאן,

כן, בידיעתה של אישתי.

היא מקבלת אותי, מכילה אותי ואין לי מילה אחת רעה לומר עליה ו/או לגביה.

הבעיה היא בי, אני...

לאחרונה אני חושב לעצמי,

אולי אני עושה רע לאישתי,

אולי מגיע לה בן זוג שיקבל אותה כמו שהיא,

לא יחפש "השלמות" ו/או "תוספות".

שהרי יתכן שאני מאמלל את שנינו -

לי, כנשוי, אין סיכוי למצוא גבירה,

ואישתי, מגיע לה בן זוג "נורמלי", היא באמת אשת חיל,

ומגיע לה בן זוג טוב ממני, שלא יחפש "בחוץ"...

שיתפתי אותה בדילמות שלי, ואף איפשרתי לה לבחור,

ולומר לי - "לך, ואל תחזור", אך היא לא רוצה...

עולם כה מורכב...

ברגעים כאלו אני מתפלל שיקח אותי האל,

שהרי מגיע לי ...TO GO TO HELL