עבורה

עמידת המוצא, כפי שתוארה בפוסט הקודם,

מהווה עמדה נוחה לגבירה,

לחפון אשכיי בידיה האמונות,

היא אוחזת בהם, שהם למעשה שלה.

בתנוחה זו היא שולטת עלי, על מעשיי, על מחשבותיי,

שהרי ברצותה, מכאיבה, ברצותה מלטפת,

ואני כחומר ביד היוצרת.