יש לי בת, נערה מתבגרת,
ילדה יפהפיה, אבל חשוב מכך - חכמה ביותר.
בעלת כושר וורבלי, דעתנית, דואגת לשמור על זכויות החלש,
עומדת על זכויותיה - בבית, בבי"ס, בצופים, אפילו מול הצבא הגדול - לא מוותרת.
[ רבים גורסים שהיא דומה לי, הן חיצונית והן באופיה, לכן רק איתי מסתדרת :),
אבל לדעתי היא עלתה עלי אלפי מונים וטוב שכך 😄 ]
בערב יום השואה שוחחנו על אותם נספים בשואה,
אותם אלו שהיו להם חלומות, שאיפות שכבר לא הוגשמו על ידם.
עודדתי אותה להמשיך לשאוף למצוינות ולנסות להגשים חלומותיה.
ואז היא שאלה אותי : "אבא, מה החלום שלך ?".
עניתי לה : "לי יש חלום לסיים הדוקטורט בחו"ל",
והוספתי - "נראה שחלומי זה כבר לא יוגשם".
ולאחר שיחתנו חשבתי ביני לבין עצמי,
יש לי חלום נוסף - למצוא ולחוות שוב את היותי נשלט ונתון למרות הגבירה,
וגם חלום זה נראה שכבר לא יוגשם.
אני חושב שאדם בלי חלום הוא אדם מסכן,
מצד שני, אדם שחלומו לא מתגשם - הוא לא מסכן ?
אבל, לחלומות יש אורך חיים ותפוגה משל עצמם...