עבורה

במקום בו גדלתי השכול היה חלק מילדותנו,

מכיתה א' תמימים כבר לא היינו,

ילדים יתומים מאב גיבור,

אחים שכולים,

כל שנה יום הזיכרון הוא יום קשה עבורי,

לא יודע למה, אבל השנה זה הרבה יותר קשה לי,

משקפי השמש מסתירות עיני ולא מפני קרני השמש,

אולי כי בני צנחן, אולי כי הקיץ נהרגו חברים של בני, בני גילו,

אולי כי ממרומי גילי אני מבין טוב יותר

את המשמעות של להשקיע עשרות שנים בחינוך של ילד,

ולקוות שלמרות אופיו, הנתינה שלו, רגש הרעות והחברות,

הוא ישמור על עצמו ולא יהיה גיבור...