עבורה

(בהמשך לפוסטים מ- 24/4 ומ- 25/4)

אז כבר כתבתי בזמן צוק איתן שיש לי בן צנחן.

לאחרונה הוא סיפר לי שיש אצלו חייל שהתיתם מאביו,

ועקב חזרתו בשאלה והתגיסותו לצנחנים,

אמו ניתקה עמו כל מגע.

הבחור למעשה לבדו בעולם (לא קל !).

לקחתי על עצמי לאמצו, הוא מגיע אלנו בשבתות,

אני גם מסייע לו כספית.

אני יודע כמה חשובה המעטפת המשפחתית,

ועם זאת דווקא בהגיע יום ראשון,

כאשר כולם הולכים לעיסוקיהם - הילדים לבי"ס, האישה לעבודה וכך גם אני,

אז אני חש עוד יותר בודד, יכול להיות מוקף באנשים, אפילו חברים,

אבל אחוש בודד...

ברגעים כאלו עולות בי מחשבות "לא טובות"...

אני יודע שהילדים צריכים אותי,

אבל אני...לא טוב לי עם עצמי...

חש שממילא הגעתי למיצוי עצמי,

אז לשם מה למשוך...

מאחל לכם שיהיה לכם יום טוב...