בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 9 שנים. 29 באפריל 2015 בשעה 8:36

אני,

איש של מילים,

איש של המילה הכתובה,

פי וליבי תמיד שווים,

נותן משמעות אדירה לכל מילה,

שנאמרת, ו/או נכתבת, על ידי,

וכן, גם שנשמעת, ו/או נקראת, על ידי,

והנה אני,

מתקשה לכתוב,

הכתיבה לא משחררת,

היא הפכה למכאיבה,

היא צורבת לי את הנשמה,

וכל זה - לשם מה ?

Madame T​(שולטת) - לפעמים מוטב להתנתק לזמן מה, להתמקד בדברים אחרים ולשכוח את מה שכואב עד כמה שניתן...

תשוב כשתרגיש שוב צורך לכתוב ולהתבטא...
לפני 9 שנים
כלבלב אנושי - מאדאם T היקרה,
ראשית, תודה שבכלל טורחת לקרוא הגיגיי, ממש לא מובן מאליו :)
שנית, מצד אחד צריך להביע עצמי במקום כלשהו,
וזו הפלטפורמה המאפשרת לי זאת,
מצד שני, הכתיבה עצמה כה מכאיבה,
כי אין בה למעשה כל תכלית.
כך שחייב להוציא תחושותיי, והוצאת התחושות - מכאיבה...
מן מעגל שוטה שכזה...
באסה...
לפני 9 שנים
Madame T​(שולטת) - לכן דיברתי רק על פסק זמן גם אם זה מלאכותי, לכאורה.

ברור לי שיש צורך להתבטא ולהוציא החוצה את הדברים באמצעות הכתיבה, אבל לעתים צריך לתת לראש ולנשמה לנוח קצת מהעיסוק במה שחסר ובמה שכואב...
לפני 9 שנים
כלבלב אנושי - את צודקת,
הנה מהפייס התנתקתי כבר כמה ימים,
כבר עייף מלשים מסכה,
להעלות סטטוסים שנונים, מחוייכים, מעניינים...
חש מרוקן נפשית...מנטאלית...
לפני 9 שנים
Madame T​(שולטת) - משהו שכתבתי לפני די הרבה שנים:

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=43596&blog_id=16211

פסק זמן מהמחשבות. קל לומר, קשה לביצוע :)
לפני 9 שנים
כלבלב אנושי - קראתי, התחברתי...וגם היגבתי,
אולי אפילו תופתעי מתגובתי :)
רק מראה שמה שאני תמיד אומר לאחרים -
כ"כ קל לתת עיצות לאחרים...
אפילו אני מיעץ, עוזר, מסייע...
ולעצמי איני יכול...
לפני 9 שנים
Madame T​(שולטת) - קראתי את תגובתך בבלוגי וחייכתי :)

בסיכומו של דבר הן דבריך כאן ושם והן דברי מתקשרים לשם הבלוג שלך -

הרהורים מערערים..(שלעיתים) מעוררים............
:)

לפני 9 שנים
כלבלב אנושי - ציינתי חזור וציין,
אני איש של מילה, תרתי משמע :)
אומר וכותב מה שחושב, ולהיפך :)

וכן, לא סתם כיניתי כך את בלוגי :)
לפני 9 שנים
שרה בשבילך​(נשלטת){Masterblas} - אם הכתיבה אינה משחררת מה הטעם בה? ומה בעצם מטרתה?
לפני 9 שנים
כלבלב אנושי - שרה יקרה,
את כ"כ צודקת,
הכתיבה אמורה אכן לשחרר,
לתת צוהר לרחשי הלב...
לפני 9 שנים
שרה בשבילך​(נשלטת){Masterblas} - נשאלת השאלה, למה אתה כותב בבלוג. אולי בעצם גם בתקופה זו אתה זקוק לכתיבה ולו רק על מנת להוציא את מכאוביך? להקל ולו במעט על נפש המתענה...
לפני 9 שנים
כלבלב אנושי - שרה היקרה,
את אכן נוגעת בדיוק בנקודה,
שהרי הבלוג והכתיבה מטרתם "לשחרר לחץ",
לתת ולו במעט מרגוע לנפש,
ואז אני מתוסכל כיצד מתקשה להוציא הגיגיי,
ואם וכאשר מוציא...זה מכאיב...מתסכל...
מעין מעגל שוטה שכזה...
לפני 9 שנים
שרה בשבילך​(נשלטת){Masterblas} - כשאני כותבת על נושא כאוב, קורה לא פעם שתוך כדי הכתיבה אני בוכה. הכתיבה אינה פותרת את מקור הכאב אולם, לעיתים היא מאפשרת לחדד לעצמי את מקור הכאב, מאפשרת לעצמי להבין את עצמתו ולפעמים אפילו תוך כדי כתיבה עולות תובנות שלא חשבתי עליהן לפני כן...
עדיף להוציא את הכאב החוצה כי כשהכאב נשאר עצור בתוכנו הגוף שלנו עשוי להגיב במכאובים פיזיים ואף במחלות.
לפני 9 שנים
כלבלב אנושי - שרה היקרה,
אכן מסכים עם כל מילה,
כרגיש ורגשן, כ"כ מתחבר לדבריך,
כמוני כמוך, כותב וכואב,
רק שלעיתים, הכתיבה והעלאת הנושא כה מכאיבים,
שהעינוי גדול מהפיצוי...
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י