לפני 9 שנים. 17 במאי 2015 בשעה 7:36
אצלי, מילה זו מילה, וכינוי לא נבחר סתם כך.
מדוע דווקא כלב ולא עבד למשל, שהרי שניהם נשלטים ושייכים לבעלים ?
אני כמובן מתבסס על הסריאוטיפ של העבדים, כמובן שהעבד הינו רכוש של בעליו,
ואולם, אין שום חיבור אישי, נפשי ביניהם, העבד מהווה "מכונה" / כלי ייצור,
הבעלים ידאג עד המינימום ההכרחי כדי לשמר את יעילות העבד.
מצד העבד - הוא לא רצה בכך, הוא אולץ, הוא הוכרח לחיות כך,
העבד יחוש ניכור, פחד, שנאה, ינסה לברוח על נפשו.
לעומתו "כלב" (ומדבר על כלבי מחמד, לא כלבי השמירה),
זו חיה שנכון שהאדם לעיתים קונה אותו/ה,
אבל כאן מסתיים הדימיון עם העבד.
האדם למעשה בוחר לאמץ כלבו, יש לו רגש לכלבו,
הוא לרוב מכניסו לביתו, דואג למחסורו, מלטפו, מחבבו,
כואב את כאבו, משקיע בו, נהנה ממנו, לא מנצלו, מאכילו,
רואה בו לעיתים כבן משפחה, בעלים לא ינטוש כלבו,
יש המגיעים עד לאהבה עזה לכלבם.
רואה בו לעיתים כבן משפחה, בעלים לא ינטוש כלבו,
יש המגיעים עד לאהבה עזה לכלבם.
והכלב מצידו, הוא יודע שהוא נתון למרות בעליו,
הוא מקבל זאת באהבה, הוא צריך שמישהו ידאג לו, הוא מבוית לחלוטין,
הוא נהנה להישמע ולציית לבעליו,
אני רואה הרבה פעמים כלב עם בעליו, כאשר זנבו מורם אל-על ומתנפנף,
ואני יכול לחוש שהכלב גאה בבעליו,
הכלב מגן על בעליו, הכלב מחזיר אהבה/הערצה לבעליו.
מדובר במערכת יחסים משמעותית לשני הצדדים, מערכת דו-צדדית.
מדובר במערכת יחסים משמעותית לשני הצדדים, מערכת דו-צדדית.
הכלב יכול לברוח לבעליו, אך תמיד יחזור,
הוא מספיק חכם לדעת שבעליו רוצה בטובתו.
גם אם מאלפו, גם אם מכה אותו לשם חינוכו,
הכלב יקבל זאת בהכנעה ובאהבה,
אולי ירטון, יילל, אבל יכנע על 4 לרגלי בעליו.
כל מה שתיארתי לעיל לגבי "כלב", דמיינתי עצמי ככלב לגבירה,
כי כמו הכלב אני ראשית אסיר תודה לגבירה שבחרה בי,
היא רוצה להיות בעלים שלי ככלב,
אני יודע שהיא "תדאג" לי, היא רוצה בטובתי,
יודע שגם אם אענש - זה מאהבתה אלי וכלפיי,
זה קשר עם חיבור מיוחד, קשר עם רגש,
יודע שגם אם אענש - זה מאהבתה אלי וכלפיי,
זה קשר עם חיבור מיוחד, קשר עם רגש,
קשר עם יחס, קשר שניתן להביע גם ללא מילים רק מהתבוננות בעיניים,
רק באינטונציה בקול.
אני חש כה מרוגש מעצם הקריאה אלי/כלפי: "כלב !" (כן, גם סימן קריאה מרגשני),
לחוש הקולר על צווארי (המסמן שיוכי ושייכותי), לרבוץ על 4 לרגלי הגבירה,
ללקק כפותיה, לחוש מאושר על כל יחס שמעניקה לי,
לחוש הקולר על צווארי (המסמן שיוכי ושייכותי), לרבוץ על 4 לרגלי הגבירה,
ללקק כפותיה, לחוש מאושר על כל יחס שמעניקה לי,
לרחרח ישבנה,
וכן, אני חושב שהזחילה אחר/לצד הגבירה, הישבן החשוף,
האשכים הגלויים והמנדנדים, כאשר בוחנים הליכתו של הכלב,
כן, אותי זה מגרה מאוד..
ולכן, משחר נעוריי דמיינתי עצמי ככלב של הגבירה ולא עבד שלה.
אז, גבירה יקרה, אם קראת והתחברת, אני כאן :)
