עבורה

זה אמנם אירע לפני שנים,

אך אזכור זאת לעולמים,

איך הוצאת הנר מתיקך,

התבוננת עלי,

על תגובותיי,

ומיד הוצאת את חפיסת הגפרורים,

ציווית עלי לפסק רגליי,

כך שמבושיי יוגשו לך כמנחה,

ולא הורדת מבטך מעיניי,

ואני כה רציתי לספק רצונך,

שהרי מי אני ללא היותך,

עינייך חדרו לנשמתי,

ואני שמעתי את קול שפשופו של הגפרור,

והאש שנצתה,

פנייך היו כה יפים לאור הגפרור.

ואני, המתנתי לגזר דיני,

מתבונן רק בך,

כיצד את מכינה אותי,

להנאתך.

אחזת במבושיי,

אחישה רבת משמעות,

אחיזה שאין בילתה,

אחיזה של בעלות,

וטיפת החלב זלגה על אשכיי,

אני זעתי כמהה, ואת חיזקת אחיזתך,

שהרי אני...אני רכושך,

נתון לבעלותך.

וכך המשכת לטפטף, ואני...בך עוד ועוד מתאהב,

בהמשך החמאת לי,

אפשר להגיע איתך רחוק,

אני נותרתי כאן...

ואת...הלכת לבלי שוב...