בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 8 שנים. 17 בדצמבר 2015 בשעה 6:22

בהמשך לפוסט מאמש ותמונתי,

כורע על 4, צמוד לאסלה,

עם קולר ורצועה הקשורה על ידית דלת השירותים...

 

אני זוכר עת הייתי מגיע אליה,

אל הגבירה,

את הטקס המרטיט,

אני מתפשט,

מתקדם לעברה על 4 משפיל מבט,

מגיע צמוד לכפות רגליה,

היא מצווה עלי להרים ראשי,

מתבוננת בעיני,

ושמה את הקולר על צווארי,

אני לכאורה חש כמו קרבן המעניק צווארי לשחיטה,

אבל איתה,

זה היה עונג עילאי,

לדעת שאני מקולר לה, שאני שלה,

מבחינה נפשית הייתי שלה 24/7,

אבל הליך סגירת הקולר על צווארי,

הוא אקט סימלי, שהיה כה מהותי עבורי,

וכמובן - עבורה.

כאשר הייתי עם הקולר,

הייתי הכי משוחרר,

זה אני...זו מהותי...זו גבירתי...

היש תחושה יותר משחררת ?!  

 

 

דלאי עמה​(נשלט) - הכי מינימליסטי שאפשר. לא, אין תחושה יותר משחררת.
לפני 8 שנים
כלבלב אנושי - הכי פשוט...הכי נכון...הכי אמיתי...
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י