עבורה

תמיד מופתע,

אפילו אולי מאוכזב,

כאשר פונים אלי, או יותר נכון - פונות אלי,

ביראת כבוד, בנימוס - "מר....", "אדוני....",

ואני כל-כך לא.

אכן אני נראה כך, לכאורה איש מכובד,

לבוש יפה, מריח טוב, מטופח, מדבר בנימוס וברהיטות, בעל קול סמכותי, מכבד הזולת, שקול, 

אבל, אני לא רוצה לחוש כך,

לא רוצה יראת כבוד ממך,

רוצה סגנון דיבור סמכותי,

דיבור שיעמיד אותי (ואותו) במקומי,

זה כה מדהים שיש בי שני צדדים כה שונים וקיצוניים,

אישתי תמיד אומרת לי...עלי -

"אתה נראה סמכותי, אפילו קשוח,

אבל אתה בעצם נמר של נייר, רק מי שיכיר אותך יבין כמה אתה אחר ממה שאתה מצטייר".