עבורה

כן, אני עדיין המום מהכניסות לבלוגי,

כפי שתיארתי בפוסט הקודם...

אני המשכתי בשגרת יומי,

כן, ישבתי עם חברים בבית קפה צפונבוני מפונפן,

חברי "הגבריים" עם סיפורי הגבורה והכיבושים,

ואני "הקטן",

בעיניהם מכונה "הדוגמן" :),

מביט סביבי,

סוקר את השטח,

מזהה גבירה פוטנציאלית,

ומדמיין...

כן, אדם רדוד שכמותי,

הם עושים ומדברים,

ואני, לבדי, חולם, הוזה אותי,

כורע ברך מרחרח ומלקק בהונותייך...הגבירה הדימיונית...