בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 7 שנים. 18 בדצמבר 2016 בשעה 8:22

מחוג השניות דופק ללא הרף,

הזמן אוזל,

הזמן נוזל,

כמה הייתי נותן לעצור אותו,

להחזירו,

לשוב ולחוות את אותם הרגעים,

רגעי קסם,

שלעולם לא ישובו,

עיצרו הכל,

אני רוצה לרדת,

פיזית ומנטלית,

לחוש שוב רצוי,

אפילו כנשלט (לכאורה) בזוי...הזוי.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י